תוקפו של הסכם ממון שלא אושר | עו"ד רויטל אבידן
כדי שהסכם ייחשב להסכם ממון, קובעות הוראת סעיפים 1-2 לחוק יחסי ממון כי יש לעמוד בארבעה קריטריונים:
על הסכם הממון להיערך בין בני זוג;
מבחינת התוכן – על הסכם הממון להסדיר את יחסי הממון שבין בני הזוג;
הסכם ממון יש לערוך בכתב;
אם תחשבו על זה שוב, תגלו ש:
· דווקא הסכם ממון מבטיח לכם שאין מניעים כלכליים בהחלטה להינשא.
הסכם ממון טעון אישור של בית-המשפט לענייני משפחה או של בית-הדין הדתי, אשר לו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של הצדדים להסכם. (הסכם ממון שנחתם לפני הנישואין יכול להיות מאושר בפני רושם נישואין / נוטריון).
במקרים מסויימים, להסכם הנחתם בין בני זוג יש תוקף מחייב גם אם הוא לא אושר בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי המוסמך.
השאלה האם יש מקום להכיר בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט לא זכתה לתשובה חד-משמעית בפסיקה, ויש לגביה דעות לכאן ולכאן, התלויות בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
מחד, יש הסוברים כי אישור המוענק על ידי בית משפט להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו, ומאידך, יש הרואים באישור זה רובד נוסף להסכם שערכו בני הזוג, אשר לפיו, גם הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט, עשוי להיחשב להסכם תקף על פי דיני החוזים.
דברים אלו נכונים כשהמדובר בהסכם ממון, להבדיל מהסכם רגיל, ואולם חוק יחסי ממון מאפשר לצדדים לחתום על הסכם רגיל, עליו יחולו דיני החוזים והקניין.
הסכם רגיל הנחתם במסגרת איזון משאבים
הפרק השני לחוק יחסי ממון, דן במקרים בהם לא חתמו הצדדים על הסכם ממון. במילים אחרות, מקום שבו אין בנמצא הסכם ממון תקף בין בני הזוג, מחיל החוק הסדר איזון משאבים, כמפורט בפרק השני.
סעיף 5(א)(3) לחוק קובע כי זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם. הסדר זה, שהינו יציר הדין, עיקרו – חלוקה שוויונית של כלל הנכסים בין בני הזוג, אך הוא מאפשר לבני הזוג להסכים בכתב גם על נכסים ששוויים לא יאוזן ביניהם.
כך למשל, במקרה בו בין הצדדים נחתם הסכם ממנו עולה כוונה כי במקרה של פירוד שווי הדירה לא יאוזן בינהם, וזאת למרות שהדירה נרשמה בפועל על שם שני בני הזוג לצרכי משכנתא, יש ובית המשפט יביא בחשבון את העובדה כי ההסכם נעשה ונחתם בין הצדדים גם אם הוא לא אושר בפני בית המשפט.
הסכמה זו, תואמת את הוראת סעיף 5(א)(3) סיפא לחוק יחסי ממון, ועל-מנת שתקום די בהסכם "סתם", ובלבד שיהא בכתב, ואין צורך באישור בית-המשפט או בית-הדין המוסמך.
על מנת שהסכם בין בני זוג יקבל תוקף משפטי למרות שלא אושר בפני הערכאה המוסמכת, יש לבחון האם מדובר ב"הסכם ממון" או בהסכם רגיל;
מה המבחן, שלפיו קובעים אם הסכם שנכרת בין בני-זוג הוא "הסכם ממון" או הסכם רגיל, ואם הסכם רגיל הוא – האם יש לו נפקות משפטית גם ללא אישור בית-משפט ואולי אף ללא כתב?
שאלה זו הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון במסגרת ע"א 169/83 יונה (שרעבי) שי נ´ ששון (שרעבי) שי, פ"ד לט(3) 776, אז קבעה כבוד השופטת מרים בן פורת כי להשקפתה, אין לראות ב"הסכם ממון" את חזות הכול מבחינת יחסי הממון בין בני-זוג, ויש להבדיל הבדל היטב בין "הסכם ממון" – או בהעדרו, המלא או החלקי, בין הפרק השני של החוק המהווה אז את "הסכם הממון" – לבין הסכם רגיל או הענקת מתנה או עסקה אחרת בין בני הזוג במהלך חיי הנישואין לפי הדין הכללי.
