הסכם ממון הוא הסכם בין בני זוג שמסדיר את יחסי הממון ביניהם, הסכם שבתי המשפט מתייחסים אליו ככזה שיסדיר את היחסים הממוניים בין בני הזוג במידה והם ייפרדו ויתגרשו.
המשנה לנשיא השופטת בן פורת קבעה את מבחן מטרת ההסכם:
"לא כלליותו של ההסכם או היותו מתייחס לנכס בודד מיני רבים הוא המבחן הקובע, כי אם התייחסותו ליחסי רכוש בין בני זוג למקרה של פקיעת הנישואין או מוות של אחד מהם… סיכומה של השקפתי היא שהמבחן או הסכם פלוני בין בני זוג הוא הסכם ממון אם לאו טמון במטרתו. אם זו צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, בפנינו הסכם ממון יהיו ממדיו רחבים או צרים.
לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני אדם ולאו דווקא בנושא של דיני משפחה, אלא למשל דיני חוזים או קניין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות – בפנינו הסכם רגיל שדינים אלו חלים עליו".
יש שני תנאים לתוקפו של הסכם ממון:
ההסכם צריך להיות בכתב
לאחר כתיבת ההסכם הוא צריך להיות מאושר על ידי בית דין דתי או בית משפט, זאת לאחר שבית המשפט\הדין הדתי וידאו שמדובר על הסכם שנעשה בהסכמה ובשותפות מלאה.
הסכם ממון שאינו תואם את דרישות חוק יחסי הממון אינו תקף בשום צורה.
