משמורת

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם. וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע מקום מגוריו והסמכות לייצגו"

זהו לשון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות סעיף 15, אשר מגדיר מהי אחריות ההורים על הילדים ומהו תפקידם.

המצב האידיאלי הוא מצב בו שני ההורים מסכימים ביניהם על החזקת הילד ועל הסדרי הראייה. אך במידה וההורים שנמצאים בהליכי גירושין לא מסכימים, בית המשפט הוא זה שיקבע ומה שעומד מול עיניו היא תמיד טובת הילד.

בית המשפט מקבל את החלטותיו לאחר התייעצות עם עובדים סוציאליים שמומחים בתחום, כאלו שיכולים להמליץ על הפתרון הטוב ביותר עבור הילד. חוק הסעד הוא זה שנותן להם תפקיד מרכזי ביישום עקרון טובת הילד במקרים מהין אלו בהם יש סכסוך בין שני ההורים. פקידי הסעד מעריכים מהם הצרכים של הילד ומהו כושר תפקודו של כל אחד מההורים, ובהתאם ממליצים.

עד גיל 6, על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית הקובע את חזקת הגיל הרך, ילדים יהיו אצל אימם אלא אם יש סיבה מיוחדת למה לא. (אם ניתן להוכיח שאין להם מסוגלות הורית)