כל אחד יודע שלא לא כל אמירה או הבעת תקווה או כוונה הצופות פני עתיד מהוות הבטחת נישואין, ולא כל התנהגות המצביעה על רצון להמשכיות הקשר וציפיה להתמיד בו לטווח עתידי, שקולה כמחוייבות לנישואין…
• אז איך מחליטים?
התערבות המשפט תתקיים רק במצב שהנסיבות מצביעות בבירור על קיומה של מחוייבות ממשית לקשר זוגי קבוע שאינה רק ציפייה או הבעת רצון או כוונה בלבד.
נפסק כי "ההבטחה להינשא גוררת לעתים הסתמכות ותכניות שונות להגשמתה. תכנית הנישואין עשויה אף להשליך על תכניות אחרות של בני-הזוג ולהביא לשינוי מצבם לרעה בהיבטים שונים. התעלמות ממציאות חיים זו גורמת עוול בלתי מוצדק".
• מי יכול לתבוע?
הפסיקה הכירה בעילת תביעה של הפרת הבטחת נישואין מכוח העילה החוזית גם בין פנויים וגם בין בני זוג שאחד מהם או שניהם נשואיםלאחרים.
• נטל ההוכחה
על הצד הטוען לקיומה של הבטחה שכזו אשר השתכללה לכדי הסכם, להוכיח את תוכן ההסכם ואת תנאיו , נטל זה הוא נטל כבד.
על מנת להוכיח הסכם, יש להביא ראיות נסיבתיות של מתן ההבטחה, שכן, מטבעה, הבטחה לנישואין, מתבטאת גם כלפי חוץ בסימנים שעליהם אפשר להביא ראיות אחרות.
יחד עם זאת נקבע כי "ההכרה בתוקפה החוזי של הבטחה להינשא אינה נקייה מספיקות.
ניתן לטעון כי ההסכם להינשא הוא בעל אופי אינטימי והוא מצוי בתחום הרגש; על כן מן הראוי הוא להכיר בחירות של כל צד להשתחרר מהבטחתו, בלא שבכך יפר את זכותו של הצד האחר."
על פי ההלכה הנהוגה במשפטנו, "ההבטחה לנישואין היא… בשיטתנו המשפטית חוזה מחייב" . בתי המשפט הכירו בתביעה מסוג זה ופסקו פיצויים.
