מתנה היא הקניית נכס מכל סוג, מקרקעין, מטלטלין ו/או זכויות,שלא בתמורה.
המתנה עוברת לחזקת הצד המקבל תוך הסכמה בין הצדדים שהנכס ניתן במתנה.
על צדדים המבקשים לערוך ביניהם הסכם מתנה, מוטלת הדרישה המהותית, לערוך אותו בכתב.
בפסיקה הובהר שמי שמבקש להתנות מתנה בתנאי מתלה או בתנאימפסיק חייב לעשות כן בצורה מפורשת, שכן ההנחה היא שמתנה שהוקנתה היא סופית ולא ניתן לחזור ממנה.
כשמדובר במתנה מסוג מקרקעין, טעונה המתנה גם רישום בהתאם לחוק המקרקעין, שכן עסקה במקרקעין היא הקניה של בעלות. מרגע שנרשמה עסקת המתנה במרשם המקרקעין – נותן המתנה לא יהיה רשאי לחזור בו ממנה.
על חוזה המתנה חלות הוראות חוק המתנה, ובהעדר הסדר ספציפי בחוק הנ"ל, יחולו ההוראות הכלליות של דיני החוזים החלות על כל החוזים לסוגיהם.
לדברי פרופ´ ראבילו: "עד לרגע קיום המתנה רשאי הנותן לחזור בו ממנה. יש לו שהות נוספת לשקול את צעדיו. לאחר שהמתנה נגמרה בהקניה, אין הנותן יכול עוד לחזור בו מהמתנה, והמתנה תהיה בלתי חוזרת כמו כל חוזה אחר".
כשמדובר במתנה כספית, פעמים רבות נותן המתנה חוזר בו מנתינתה וטוען כי נתן הלוואה. בדין הכללי נקבע כי חובת ההוכחה חלה על הטוען למתנה, וזאת כל עוד הצדדים הם זרים זה לזה או מצויים במערכת היכרות רחוקה כלשהי. לעומת זאת העברת כספים בין קרובי משפחה מן הדרגה הראשונה, עת קיימת תלות מסוימת בין הנותן לבין המקבל, נחשבת כנתינה טבעית. בנסיבות אלה חלה חזקה הפוכה בדבר הכוונה ליתן מתנה.
בפסיקת בתי המשפט נקבע שאין בן זוג יכול לטעון כנגד משנהו כי נתינה שניתנה על ידו במהלך הנישואין הינה בגדר מתנה על תנאי אשר יש להחזירה עם סיומה של מערכת היחסים שבין בני הזוג, אלא אם כן בעת הנתינה הותנה תנאי מפורש כי תוחזר עם פקיעת הנישואין. תנאי שכזה לא יוסק מכללא !
