מקרים רבים המגיעים לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה עוסקים בבקשת קטין (באמצעות אמו), להכריז על פלוני כעל אביו, וכתוצאה מהכרזה זו, להטיל על האב חובת תשלום מזונות הקטין.בחלק לא מבוטל של המקרים, מכחיש הנתבע את אבהותו, מכחיש את מערכת היחסים עם האם ואף מסרב לבצע בדיקת רקמות, אשר מהווה, כיום, הראיה הטובה ביותר להוכחת אבהות.
בפסיקת בתי המשפט העקבית רווחת הדעה כי זכותו של קטין לדעת את שורשיו.זכות זו הינה זכות יסוד הכוללת את רצונו של הקטין לדעת את מוצאו.
במצב דברים זה, ישנן שתי זכויות שמתנגשות: מצד אחד-טובת הקטין לדעת את זהות אביו ומצד שני-זכות האב לסרב לבדיקה כתוצאה ממנו לא ידע אם הוא אביו של הקטין אם לאו.פסיקת בתי המשפט דנה בהתנגשות זו, וקבעה כי באיזון שבין הזכויות הפגיעה בקטין עקב שלילת זכותו לדעת את מוצאו חמורה בהרבה מן הפגיעה בזכותו של האב "שלא לדעת".
משמעות הסירוב לבצע בדיקת רקמות
נתבעים רבים עומדים על זכותם לסרב לבצע בדיקת רקמות. יש לציין כי בעמידה על סירוב זה, נגרם להם עצמם לא מעט נזק- שכן בית המשפט רואה אותם כמי שיש בידם להביא את הראיה הטובה ביותר בפני בית המשפט- אך הם אינם עושים זאת, ובכך בעצם מונעים מבית המשפט לעשות משפט צדק.
נתבעים רבים עומדים על זכותם לסרב לבצע בדיקת רקמות. יש לציין כי בעמידה על סירוב זה, נגרם להם עצמם לא מעט נזק- שכן בית המשפט רואה אותם כמי שיש בידם להביא את הראיה הטובה ביותר בפני בית המשפט- אך הם אינם עושים זאת, ובכך בעצם מונעים מבית המשפט לעשות משפט צדק.
הנזק שנגרם לסרבן הוא שבית המשפט רואה בסירוב עצמו ראיה שיש בה כדי להכריע בספק לחובתו של הסרבן –אלא אם כן היה לו נימוק מוצדק לסירוב.
זכותו של בעל דין לסרב לעריכת בדיקת דם, אבל מסירוב זה, בית המשפט יכול להסיק מסקנות ראייתיות המשתמעות מהסירוב שעניינן רצון לחמוק מגילוי האמת.
