קשר הנישואין מחיל על הבעל היהודי חובות כלפי אשתו, ובין היתר, החובה לזון אותה.
חובה זו חלה על הבעל בתקופת הנישואין וכן בתקופה בה מצויים הצדדים בהליכי גירושין.הבעל צריך להמשיך ולשלם מזונות אישה עד או עד שניתן פסק דין לגירושין המחייב את האישה להתגרש מהבעל והיא מסרבת לעשות כן. הכלל שנקבע בהלכה היהודית הוא "עולה עימו ואינה יורדת" ומשמעותו היא שאישה נשואה זכאית לקבלת מזונות אישה מבעלה בסכום שיאפשר לה לשמור על רמת החיים לה הורגלה בעת חייהם המשותפים שלהם כבני הזוג.
בקביעת גובה מזונות האישה נלקחים בחשבון.
סכום מזונות האישה אמור לכסות את כל צרכי האישה – כל ההוצאות אותן הוציאה האישה בעת החיים המשותפים שלה עם בעלה כגון: מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות דיור ואחזקת בית, צרכים נשיים, חוגים, הוצאות רכב, לימודים וכו´.
הערכאה המשפטית אשר תדון במזונות האישה:
בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני,תבחן את הכנסת הבעל בשנה שקדמה להגשת התביעה למזונות אישה וכן את פוטנציאל ההשתכרות שלו, בכדי למנוע מצב בו בעל שחדל לעבוד בשל הליך הגירושין יתחמק ממחויבותו לתשלום מזונות אישה.
אם משכורתה של האישה נמוכה ואינה מספקת לכיסוי כל צרכיה והיא יכולה להוכיח כי הורגלה לרמת חיים גבוהה יותר, יחוייב הבעל בתשלום מזונות אשר יהא בו כדי להשלים את משכורתה של האישה.
מצבים בהם אישה מאבדת את זכותה לקבלת מזונות אישה:
א. אישה מורדת:
אישה שבגדה בבעלה או אישה שעזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת מוכרזת בבית הדין הרבני כאישה מורדת ומאבדת את זכותה לקבלת מזונות אישה. מספיק שהאישה תצדיק את עזיבתה את הבית בסיבה שתהא " קלה כנוצה" על מנת שהאישה לא תאבד את זכותה לקבלת מזונות אישה.
ב. אישה עובדת:
אישה עובדת שמשכורתה והכנסתה מספיקים לה לכיסוי כל צרכיה – חל הכלל "מזונותיה תחת מעשי ידיה" ואז היא אינה זכאית לתשלום מזונות אישה.
