בתי המשפט הכירו בקיומה של אחריות משותפת בין בני הזוג לחובות שנוצרו מהרכוש המשותף – בין אם מדובר על חוב שנוצר מנכסים "אישיים" ובין מנכסים "עסקיים". הלכה זו נקראת הלכת השיתוף בחובות.
התנאי לתחולת השיתוף הוא שהחוב נוצר בדרך הרגילה על ידי אחד מבני הזוג בתקופת קיומם של החיים המשותפים.
עם זאת, גובשו כמה חריגים המכרסמים הלכת השיתוף בחובות, אלו הם חובות בעלי אופי אישי מובהק.
כבהלכת השיתוף בזכויות כך גם ביחס להלכת השיתוף בחובות, נטל ההוכחה כי חוב מסוים יוצא מתחולת השיתוף בחובות הוא על הצד הטוען זאת.
חובות שנוצרו מהוצאות על רכוש נפרד שאינו נכלל במסגרת איזון המשאבים, או הוצאות שנעשו תוך כדי הפרת נאמנות, למשל לשם החזקת מאהב או מאהבת.
כך למשל, לא הוכר כמשותף חוב שנוצר כתוצאה מפעולה חריגה שהוגדרה כ"מניפולציה כספית" של אחד מבני הזוג.
