שיתוף בדירת מגורים שנרכשה לפני הנישואין
סעיף 5(א) (1) לחוק יחסי ממון קובע כי נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין, לא יוכללו במסת כלל הנכסים במסגרת איזון המשאבים; אם כן, הכלל הוא כי דירת המגורים שהינה בבעלותו של אחד הצדדים מלפני הנישואין, אינה נכללת במסגרת הנכסים במסגרת איזון המשאבים.
בצרכי המחייה הבסיסיים של ילדיו כגון מגורים, מזון, ביגוד ועוד. ישנם מקרים בהם הסכמי הגירושין קובעים בהסכמה את גובה תשלום המזונות, אך לעתים, במהלך השנים, אחד מהצדדים מבקש לשנות את גובה המזונות ומגיש תביעה להגדלת מזונות. ברוב המקרים תביעה להגדלת מזונות מוגשת על ידי האישה, כאשר בדרך כלל האב מבקש להקטין את שיעור המזונות.
בצרכי המחייה הבסיסיים של ילדיו כגון מגורים, מזון, ביגוד ועוד. ישנם מקרים בהם הסכמי הגירושין קובעים בהסכמה את גובה תשלום המזונות, אך לעתים, במהלך השנים, אחד מהצדדים מבקש לשנות את גובה המזונות ומגיש תביעה להגדלת מזונות. ברוב המקרים תביעה להגדלת מזונות מוגשת על ידי האישה, כאשר בדרך כלל האב מבקש להקטין את שיעור המזונות.
למרות הכלל, הפסיקה קבעה שאין בהוראותיו של סעיף 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת שיתוף ספציפי לפי הדין הכללי החל על העניין כגון דיני החוזים, דיני הקניין, נאמנות, עיקרון תום הלב וכו´ – לרבות בנכס "חיצוני" שהיה בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין.
לשם הכרה בשיתוף ספציפי בדירת מגורים שהובאה לנישואין ע"י אחד מבני הזוג, יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות, מלבד עצם קיומם של חיי נישואין משותפים אף שהיו ממושכים.
אין כללים מדויקים לכל מקרה שמזמנת המציאות האנושית. לכן בתי המשפט מתלבטים בכל מקרה לגופו, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו.
כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" יכולה להתבטא גם בהבטחות ובמצגים שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום.
נטל ההוכחה מוטל כאן על בן זוג הלא רשום הטוען לזכויות בדירת המגורים.
אז מהן אותן נסיבות עובדתיות נוספות שיש להוכיח כדי להקנות שיתוף בנכס שהיה בבעלות אחד הצדדים מלפני הנישואין?
נקבע כי:" על בן הזוג שמבקש שיוקנו לו מחצית הזכויות בדירת המגורים שרשומה על שמו של בן הזוג האחר, מוטל להוכיח – מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם ממושכים – קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. מעיון בפסיקה עולה כי במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף..".
