מדינת ישראל חתמה על האמנה, וחוק אמנת האג אימץ את האמנה כלשונה.
האמנה מורה על השבתם המיידית של ילדים למקום מגוריהם הרגיל והקבוע כאשר מתקיימים התנאים המפורטים בה. האמנה מגדירה מקרים חריגים ספציפיים בהם ישנה אפשרות לבית למנוע החזרת הילדים או לדון במשמורת .
הכלל הבסיסי בהפעלת האמנה הוא החזרה מיידית של הקטין למדינה ממנה נחטף וזאת על מנת להשיב את המצב לקדמותו. בית המשפט שידון בשאלת המשמורת ובשאלת טובת הקטין הוא בית המשפט של מדינת המוצא.
הנחת היסוד עליה מבוססת אמנת האג, הינה כי עצם הרחקתו של הקטין מן הורה אחד ע"י ההורה השני למדינה אחרת, מהווה פגיעה בטובתו של הקטין, לכן נקבע המנגנון להשבת הקטין למקום מגוריו הקבוע והרגיל תוך הבטחת זכויות המשמורת של ההורה העותר להשבת הקטין.
האמנה קובעת חריגים לחובת ההחזרה: א. אי הפעלת זכות המשמורת של ההורה הנחטף, או הסכמתו לחטיפה, או השלמתו עם החטיפה.ב. חשש חמור לגרימת נזק לקטין .ג. התנגדות הקטין .ד. החזרה שאינה מותרת על פי עקרונות היסוד של המדינה המתבקשת-הנחטפת. עם הוכחת אחד מארבעת החריגים, מתבטלת חובת ההחזרה לאלתר. נטל ההוכחה לקיומם של החריגים, מוטל על ההורה החוטף המתנגד להחזרה והטוען לקיום החריגים.
