חלוקת רכוש בלתי שוויונית
סעיף 8 לחוק יחסי ממון ,מאפשר לבית המשפט לאזן את הזכויות של הצדדים בדרך לא שיוויונית, בהתחשב בנסיבות שונות .
הגישה הרווחת בפסיקת בתי המשפט היא שיש להשתמש בכלי זה של חלוקה בלתי שיוויונית במקרים נדירים.
מהם המקרים בהם אפשר בית המשפט חלוקה בלתי שיוויונית ?
בתי המשפט קבעו חלוקה בלתי שיוויונית במקרים שבהם בחלוקה שיוויונית היה בה כדי לקפח בצורה בולטת אחד מבני הזוג.
כאשר אחד מבני הזוג תרם במידה קטנה ליצירת הרכוש ואף ביזבז כספים לצרכיו;
כאשר בן זוג נהג באלימות מתמשכת;
כאשר מי מהצדדים הבריח רכוש;
אלימות
כאשר מועלית טענה לחלוקה בלתי שיוויונית של רכוש וזכויות בשל אלימות – יש למקד את הטענה ולהוכיח שמדובר באלימות שמנעה מהצד הטוען לה, את היכולת להתפרנס, להתקדם לרכוש זכויות עתידיות לרבות זכויות פנסיה.
השקעת הנתבע בכלכלת הבית וצבירת הרכוש , הברחת רכוש
הגישה בפסיקה שהחלוקה של הרכוש מבוססת על מאמץ משותף של הצדדים.
נפסק, כי חוק יחסי ממון מבוסס על ההנחה של מאמץ משותף של בני הזוג, כשכל אחד מבני הזוג תורם את חלקו, כשותף מלא, על פי יכולתו לקידום המשפחה, בין באופן ישיר- על ידי הכנסות שמרוויח מעבודתו ובין בעקיפין- ביצירת סביבה תומכת בבית, בטיפול בילדים, בטיפוח הבית וכו´.
כשבן הזוג אינו תורם לתא המשפחתי, ומתנער מאחריות לתרום לכלכלת המשפחה- הרי שההנחה עליה מושתת חוק יחסי ממון- אינה מתקיימת, וזו הסיבה שניתנה לבתי המשפט סמכות שבשיקול דעת לסטות מהכלל ולהורות על חלוקה לא שיוויונית.
חלוקה לא שיוויונית תתאפשר גם במצבים בהם לאחר חלוקת הרכוש- ייווצר חוסר שיוויון מוחלט בין בני הזוג כדברי הש´ עמית: "כשלעצמי, איני רואה מניעה מלהשתמש בכלי של סעיף 8 לחוק יחסי ממון, על מנת להשיג תוצאה ראויה המתחשבת בנכסי עתיד ובשוויון ההזדמנויות לכל אחד מבני הזוג היוצא לדרכו החדשה לאחר הגירושין."
