חוק הירושה קובע את זכותם של מי שזכאים למזונות מן העיזבון, ללא קשר לדין האישי, או לזכאות למזונות בחיים.
הזכאים למזונות מן העיזבון הם:
בן/בת זוג
הורים
ילדים
הורים
ילדים
הזכות למזונות מן העיזבון תקום, רק לאחר שהזכאים למזונות יוכיחו את נזקקותם למזונות מן העיזבון. (מבחן הנזקקות).
על התובע מזונות מן העזבון, מוטל הנטל להוכיח כי אין בידו לספק את צרכיו ההכרחיים.
אם מגיע בית המשפט למסקנה, לאחר יישום האמור ל כי אין התובע זקוק למזונות, תידחה התביעה.
כלל יסוד הוא שמזונות משולמים מן העזבון ומנכסיו בלבד, וזאת לאחר סילוק כל חובות העזבון.
מזונות מן העזבון הם חוב של העזבון, ורק לאחר סילוק חובות העזבון ובכלל זה המזונות, מן העזבון, תחולק יתרת העיזבון בין היורשים.
מהם הפרמטרים לקביעת נזקקותו של הזכאי למזונות מן העזבון:
(1) שווי העזבון;
(2) מה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העזבון כיורש על פי דין או כזוכה על פי צוואה;
(3) רמת-החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהייתה ערב מות המוריש ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש;
(4) רכושו של הזכאי למזונות;
(5) הכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן-זוגו של המוריש לא יתחשב בית-המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח-ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג;
(6) מזונות שהזכאי יכול לקבל על פי הסעיפים 2 או 3 ל, תשי"ט-1959;
(7) לגבי בן-זוגו של המוריש – במה שמגיע לו על פי עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות מה שהאשה מקבלת על פי כתובה.
נתונים אלה, המפורטים ל משמשים את בית המשפט הן בקביעת הנזקקות והן בקביעת מידת המזונות מקום שנקבעה הנזקקות.
